BGR RACING

BGR RACING

BGR RACING

דודי דאוד סטודנט באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מספר…

אי שם בדרום, במנחת מטוסים נטוש בערד, מתבצעים להם ניסויים. ולא, לא מדובר על ניסויים סודיים של הצבא. באמצע השממה, כשהשמש נותנת את סימני החיים הראשונים של היום, עומדת לה צילייה כשמתחתיה יושבים סטודנטים להנדסת מכונות ומכינים במרץ את הטחינה הכי טעימה בעולם עם המתכון הסודי של עופר ונבו, כי צריך אנרגיה ומצב רוח אחרי שבוע שלם של עבודה בלתי מתפשרת ומחסור בשעות שינה כדי להתחיל את היום.
ממול לצילייה, המסלול כבר מוכן. בינתיים, הקפה כבר רתח וכל הצוותים מוכנים. אפשר להתחיל את היום. אפשר להפר את השלווה המדברית ברעש המנוע וחריקות הצמיגים. אפשר לסמן שוב על הכביש את החתימה שלנו עם הגומי 'BGR היו פה'.

BGR

הסיפור מתחיל במעבדה למנועי בעירה פנימית של פרופסור ערן שר באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בשנים 2005-2006 עלה הרעיון לתכנן, לייצר ולהתחרות עם רכב מרוץ במרוצי Formula SAE. הצוותים הצליחו לייצר רכב אך הוא לא עמד בתקן והפרויקט נגנז עקב חוסר תקצוב וסיום לימודיהם של חברי הקבוצה.
ב-2009 החליט תמיר פלצ'ינסקי, אז דוקטורנט במעבדה, להחיות את הפרויקט ולבנות רכב פורמולה תחרותי ראשון בארץ. המטרה ברורה מאוד, להשתתף בתחרות פורמולה שמתקיימת כבר משנת 1978 ומיועדת לסטודנטים להנדסה.
במסגרת תחרות זו ישנן מספר מגבלות בבניית הרכב הכוללות תא נהג יחיד ופתוח, מידות נתונות ומנוע שנפחו לא עולה על 610 סמ"ק. תחת מגבלות אילו, ועוד כמה שנכנסות לפרטים הקטנים, לסטודנטים יש את האפשרות 'להתפרע' ולבנות את הרכב ככל העולה רוחם. דבר המביא לתוצאות שרואים רק בתחרויות פורמולה 1.
הקבוצה המנצחת היא הקבוצה המספקת את החבילה המקיפה הטובה ביותר הכוללת מבנה, ביצועים, תכנון פיננסי ותוכנית מכירות. המכוניות נשפטות על מספר קריטריונים כגון: אמינות ועמידות, עלות וייצור, וביצועי נהיגה גבוהים בהתייחס לתאוצה, בלימה ושליטה.
במרוצת שנתיים מתחילת הפרויקט, עם תקציב דל עד כדי כך שחברי הקבוצה הוציאו כסף מכיסם הפרטי, ללא ידע וניסיון, בלי שינה, מחסור בקפה שחור ועם ים של מוטיבציה ודמיון תכננה וייצרה הקבוצה את מכונית הפורמולה הישראלית הראשונה אשר לקחה חלק בתחרות בינלאומית. גאווה ישראלית.
בספטמבר 2011 השתתפה הקבוצה לראשונה בתחרות FSAE עולמית ב-VARANO שבאיטליה. חשוב להבין שרובן המוחלט של הקבוצות המתחרות בנו וותיקות ומתוקצבות היטב על ידי חברות הרכב המובילות בעולם. הישגי הקבוצה היו יוצאים מן הכלל: מקום ראשון מבין כל הקבוצות החדשות ומקום 15 בדירוג הכללי מתוך 60 קבוצות בסה"כ.
עצם העובדה שהרכב נוסע ומסוגל להישאר שלם לאורך כל המבחנים הקשים בתחרות היא הישג, אז שלא לדבר על ניצחון על קבוצות בעלות שם עולמי בתחום!
עם החזרה מאיטליה החלה קבוצה חדשה של סטודנטים משולהבים עם רעיונות חדשים לעבוד על מכונית מרוץ חדשה ומתקדמת יותר אשר נבנתה במהלך השנה ובספטמבר 2012 השתתפה הקבוצה בפעם השנייה בתחרות ב-VARANO שבאיטליה והגיעה למקום ה- 11 בדירוג הכללי מתוך 50 קבוצות.
בספטמבר 2013 השתתפה הקבוצה בתחרות באיטליה בפעם השלישית ברציפות, תחרות ראשונה בה השתתפו עוד 2 קבוצות מישראל, מהטכניון ומאוניברסיטת ת"א. הקבוצה סיימה במקום ה-12 מתוך 55 קבוצות, עם ניקוד טוב ב-100 נקודות מהתחרות שקדמה לה, וראשונה מבין הקבוצות הישראליות.
עיצוב חיפוי הרכב של אונ’ בן גוריון לשנים 2012-2013 עוצב על ידי סטודנטים לעיצוב תעשייתי מהאקדמיה לאומנות ועיצוב "בצלאל" שבירושלים. שיתוף פעולה זה ממשיך גם בשנת 2014.

במאי 2013 השתתף רכב המרוץ באירוע "פורמולה ירושלים", האירוע הראשון בו הופיע רכב פורמולה מתכנון וייצור ישראלי מול הקהל הרחב. קבוצת BGR רואה חשיבות רבה בקידום הספורט המוטורי בישראל.
יתכן וחלקכם חושבים לעצמכם 'מה הסיפור? לקחו חלקים של רכב ובנו מכונית עם מנוע בעירה פנימית', אז רק כמה הבהרות: אין בעיה לחבר קרש ל-4 גלגלים ומנוע ושהדבר הזה ייסע, אבל לא סתם חברות הרכב הגדולות מוציאות על פיתוח, ניסויים, סימולציות ממוחשבות ומחקרים מאות מיליוני דולרים בשנה.
מעטים מאוד מוצרי המדף ברכב. רוב חלקי הרכב כולל בית דיפרנציאל, האבים, אפרייט, מתלים, שלדה, סעפת יניקה ופליטה, מערכת ניהול מנוע ומערכת הזרקת דלק, מסרק הגה, ליבות הגלגלים ועוד, תוכננו מאפס ונבנו ע"י הסטודנטים בעזרת ספונסרים שתומכים בנו.
כדי להביא את המכונית לביצועים מקסימליים, 16 צוותים מבצעים לילות כימים מחקרים, ניסויים, מדידות, עיבוד נתונים ותכנון ממוחשב. טבלאות על גבי טבלאות ואינספור מספרים מגבשים צורה ממשית. הרכב עלה מספר פעמים על דינמומטר כדי לבנות מפות הצתה בשביל להפיק את ההספק הכי גבוה מהמנוע. ניסויי חומר עם עומסים בפיתול ומתיחה מתבצעים מכל הכיוונים על מנת לייצר שלדה כמה שיותר חזקה וקלה, ומתלים שיתנו לנו את ההצמדה הכי טובה של הצמיגים לקרקע, כך שנפיק מהגומי את המקסימום. חישובים על גבי חישובים של מהלכי מתלה, קצב פינוי חום מן המנוע, קאמברים, זוויות, עיגונים, זרימת אוויר, מרכוז מסה ועוד שלל הגדרות נהדרות נעשים על מנת להביא את הרכב למצב בו הוא יהיה: הכי קל. הכי חזק. הכי קטן. הכי מהיר.
התוצאה של כל העבודה הקשה של מודל 2013 היא: שדה קטנה עם מנוע ארבעה צילינדרים של אופנוע(ימאהה דייוורז'ן 600) בעלת הספק של 83 כוחות סוס, ארבעה הילוכים, יחס העברה מקסימאלי של 15.4 בהילוך הראשון. שלדה הבנויה ממסבך צינורות מפלדת כורומולי, יש לה ארבעה מתלים נפרדים, ארבעה בלמי דיסק 220 מ"מ EBC עם 4 קליפרים בוכנה אחת, תיבת אוויר בהדפסה תלת ממדית וחיפויי גוף מסיבי פחמן. כמה חצופה השדה הזו? ובכן, היא מתנשאת לגובה של 103.3 ס"מ, רוחבה 143.3 ס"מ ואורכה 261.5 ס"מ. משקלה הרטוב, ללא נהג, הוא 228 קילו. היא מאיצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב3.741 שניות וסוגרת 111 קמ"ש ב10200 סל"ד. לא פראיירית בכלל!

הרכב הזה בנוי לתאוצה ועמידות. זהו רכב מרוץ, מטרתנו היא לנצל מקסימום אנרגיה מהמנוע למהירות ויציבות. אני זוכר את הפעם הראשונה בה נהגתי ברכב מודל 2013, זה לא היה דומה לשום רכב אחר עליו נסעתי.
התקבצנו כל הקבוצה במנחת המטוסים בערד וכל חברי הקבוצה עלו על ההגה אחד אחרי השני. הראשון מהקבוצה שעלה על ההגה בפעם הראשונה נסע במהירות שלא מביישת סבתא בת 90, אך כשהוא יצא מהרכב כל גופו רעד. שאלנו אותו "נו איך?", והוא פשוט לא הצליח לדבר.
הגיע תורי. לחיצה קטנה על הגז והראש כבר נזרק לאחור כאילו אני על רכבת הרים. מעולם לא נהגתי כל כך נמוך על הכביש. נהיגה כמעט במצב שכיבה כשהתחת שלי בערך 5 סנטימטרים מהרצפה. הנה אני מגיע אל הסללום. סיבוב קטן עם ההגה ואני כבר פניתי הרבה יותר ממה שציפתי כשהגוף לא מוכן! ועכשיו צד שני ומצאתי את עצמי מאבד שליטה ומסתובב 360 מעלות. וואו! הכל קורה כל כך מהר. הרכב מגיב יותר מהר מהמחשבה שלי! ירדתי מהאוטו, גם אני רועד. תמיר שאל אותי "איך?", אני לא עניתי. לא הצלחתי לדבר. רציתי עוד. בטח נהגתי על 300 קמ"ש חשבתי לעצמי ואז ראיתי את הבא אחרי. נהג שבת. כמוני.
אז ככה כל היום עלינו להגה כל אחד בתורו, נוהגים כמו זקנים במחשבה שאנחנו מינימום 'שומאכר' ויוצאים מהרכב עם גוף מפוצץ באדרנלין, מהזריחה ועד ששבריר האור האחרון של היום, שנטש את המקום הנטוש ממילא.
בימים אילו ממש, קבוצת הפורמולה של אוניברסיטת בן גוריון לשנת 2014 ("BGR2014") עומלת על בניית רכב נוסף, רכב שייקח את הקבוצה עוד שלב קדימה. כשהשינוי המהותי הוא מעבר לשלדה קדמית הבנויה מקרבון במקום פלדת כרומולי, מעבר זה יקנה לנו הפחתה במשקל השלדה והגדלת חוזקה, דבר שעדיין לא נעשה בארץ. הרכב מתחיל לקרום עור וגידים כאשר השרטוט כבר הושלם וחלקי הרכב נמצאים בשלב תהליך הייצור. זוהי האובססיה המשותפת לחברי הקבוצה שמאפשרת לנו לבנות רכב מרוץ בכמה חודשים ספורים. התרגלנו במשך שנים להפוך את הלא-נורמלי לנורמלי.
השנה עשינו עוד היסטוריה בכך שבנוסף לתחרות באיטליה בתחילת ספטמבר, נשתתף גם בתחרות האקסקלוסיבית באוסטריה באמצע אוגוסט ובכך נהפוך לקבוצה הישראלית הראשונה שמשתתפת בשתי תחרויות בשנה. המטרה ברורה מאוד, להתברג בעשיריה הראשונה ולהראות לעולם שהנחישות והמוח הישראלי מפצה על תקציב נמוך וחוסר ניסיון.

BGR

פורסם בגיליון 3 | מגזין אגוריידר | אפריל 2014

כתיבת תגובה