תמיד רציתי אופנוע | חלק 3/3

תמיד רציתי אופנוע | חלק 3/3

תמיד רציתי אופנוע | צחי הדר
אני רוכב בתל אביב ומוצא את עצמי ליד הסוכנות של עופר אבניר. בהחלטה של רגע מחליט להיכנס.
אחרי שאני שוטף את העיניים בתצוגת האופנועים החדשים, אני נכנס לאגף הטרייד –אין.
באמצע החדר עומד אופנוע Suzuki V-Strom 1000 מצוחצח ומצויד בכל התוספות האפשריות. ישר עולות
בי מחשבות הכפירה לגבי ביצוע החלפה.
רגע, שנייה, תן לחשוב בהיגיון, האם אכן האופנוע הזה ייתן לי את מה שאני מחפש?
אני מכין לעצמי בראש רשימה קטנה: זה אופנוע כמו שרציתי? כן. עולה בנפח מ 056-0666 ? כן.
עולה בשנתון מ 8662-8662 ? כן. יש מקום לשרשרת, ציוד וקסדה? כן.
יש מקום להשים את התיק עם הלפטופ? כן. האופנוע ניראה טוב? כן. ישיבה נוחה וזקופה? כן.
יש מועדון עם טיולים? כן. המחיר סביר בטרייד אין? כן. האגו יהיה מסופק? כן. מה אומרים לאישה… צריכת
דלק טובה, אופנוע יותר בטוח ויציב מקטנוע, לא הוצאתי הרבה כסף..הכול שקרים….
יש החלטה! אני עושה טרייד אין.
עוד יומיים אני בא לקחת את האופנוע החדש שלי!
היומיים עברו ביעף, ואני מתייצב לאסוף את האופנוע עם בני בן ה 06- , יאיר.
זו הפעם הראשונה שאני רוכב על האופנוע הזה, זו הייתה קנייה מהבטן ולא עשיתי נסיעת מבחן. רוכב
באיטיות לכיוון היציאה מהעיר. אני לא רגיל למצמד הנקודתי ולרוחב של האופנוע עם מזוודות הצד
הענקיות.
הגענו הביתה. יאיר אומר שבבורגמן היה לו יותר נוח ופחות מפחיד. סימני שאלה גדולים מתחילים לעלות,
האם עשיתי את ההחלטה הנכונה?
מייד באים בני הקטן ובתי הגדולה ורוצים לעשות סיבוב.
אני מפרק את המזוודות ולוקח אותם לסיבוב דאווין.
את אשתי אני לוקח בערב וגם היא מתלוננת שפחות נוח לה.
שבוע אח"כ אני כבר בטיול מועדון לצפון, שכולל נסיעה בשביל כרכור. מבחינתי זו חוויה מפחידה על מפלצת
ששוקלת 846 קילו, אבל אני עובר את הטיול בהנאה גדולה וללא תקלות.
המועדון מעולה ויש בו אנשים נחמדים שאוהבים לענות לשאלות של "מתחילים".
במהלך השבועות אני משפצר את האופנוע: קונה ב- ebay כל מיני תוספות, מתקין מגן מנוע, מנסה גבהים
שונים של המשקף הקדמי עד שאני מגיע לתצורה שהכי מתאימה לי.
שנה של נסיעות יום יומיות לימדו אותי להעריך את האופנוע הזה. מהבחינה הלוגית היה בו כל מה שרציתי
באופנוע, כולל אמינות מופלגת. אבל זה עדיין לא היה "זה", לא היה את הקליק, את ההתאהבות שחיפשתי.
לכן, אחרי שמד הקילומטר חצה את ה- 066,666 ק"מ, עברנו יחד הרפתקאות רבות וגם תאונה עם נהגת
מטורפת. החלטתי למכור את האופנוע ולחזור למכונית לכמה שנים, לפחות על שילדי יגדלו, עד שאהיה
עשיר יותר ואוכל לקנות את אופנוע החלומות שלי ללא ייסורי מצפון.
תמיד רציתי אופנוע, היום אני נוסע במשפחתית, אולי כשאגדל יהיה לי אופנוע..

פורסם בגיליון 4 | מגזין אגוריידר | מאי 2014

 

כתיבת תגובה